16/01/2023
הדרך מעולם ההנדסה לאילוף כלבים
מקס.
לפני 7 שנים הכנסתי אותו לחיי, בהחלטה של רגע.
הייתי אז סטודנטית שחיפשה קצת שקט "מהעיר הגדולה"באר שבע והגעתי לנחל עוז,לגמרי במקרה.
ההחלטה על כלב היתה משהו שרציתי מהימים שבהם הייתי מבלה בסופשים עם חברים ביכיני ותמיד היו שם כלבים משוטטים במושב, עד שראיתי גור אחד קטנטן וחמוד ואמרתי,זהו.אותו אני רוצה.
וידעתי,ברגע שאעזוב את באר שבע ואעבור לקיבוץ אביא אותו..רק עוד שבועיים ,תנשמי.
המשכתי לפקוד את יכיני לעיתים תקופות בבילוי עם הגור תוך כדי מעבר הדירה מהחיים העירוניים לשקט הפסטורלי הקיבוצי, מדמיינת כמה כיף יהיה לרוץ עם הכלבלב הקטן במרחבי הדשא האינסופיים,כמה כיף יהיה ללכת איתו לים,לשחק איתו בכדור או סתם לצאת לרוץ.
4 ימים לאחר המעבר שכל הבית עומד בדיוק באופן שבו אני רוצה, נסעתי ליכיני לאסוף את הגור הקטן, כמובן שבדקתי באינטרנט מה צריך בעבור גור כלבים,הרי זו פעם ראשונה בחיי שיהיה לי כלב
אז אירגנתי קולר ורצועה,שמיכה על המושבים של הרכב,אוכל ,קערות,מיטה אפילו התייעצתי עם וטרינר.
נרגשת ומחוייכת מחפשת אותו ביכיני ולא מוצאת. פשוט לא מוצאת.
עובר רבע שעה,חצי שעה, עוברת שעה שלמה של חיפושים החיוך כבר לא ממש מרוח על הפנים,חם לי,לא כיף לי, אין גור כלבים.
פתאום אני שומעת מישהו קורא לי,היה זה הטכנאי מזגים שעבד בסביבה ושאל מה אני מחפשת ואני מספרת לו על הגור שאני מייחלת לו אומרת לו שאם יראה אותו שיתקשר אליי
והוא אומר לי בהכי פשטות, שומעת?
יש לי כלב, לברדור מעורב, הוא של הבן שלי והוא עובר לפנימיה אז אם את רוצה אנחנו בדיוק מחפשים לו בית.
ואני כזה,וואו,מה הקשר?
אני הרי יודעת מה אני רוצה,לא מעוניינת בכלב בן שנה וחצי, עם עבר, וגם לא ממש אהבתי את השם מקס כבר היה לי שם אחר לגמרי לגור שלי.פשוט הרגשתי שעצם ההצעה שלו מנפצת לי את החלום שרציתי.
הוא המשיך,שלח תמונות,אמר לי בואי תראי-תחליטי.
הגעתי עם חברה ,היא מדברת איתו על הכלב ואני רק משחקת איתו בכדור וואו,כיף לי.ממש.
כעבור שבוע,חזרתי מלוויה די קשוחה, בדרך דרומה התקשרתי לבעלים של אותו המקס הזה ואמרתי לו שאני באה לקחת את הכלב.
מהרגע שמקס הגיע אליי, חרב עליי עולמי.
הכלב לא מתייחס אליי
משחק?כדור?פחח הצחקתם אותי הכלב לא משחק-רחוק מזה. הוא פשוט לא שם עליי
כל טיול שעה פלוס,אין לי חיים לעצמי
ואם בטעות הוא הצליח לתפוס לי את הרצועה מהיד היה מושך אותה ובורח עם הרצועה בפה שלו
כל יום,כל היום אמרתי לעצמי איזו טעות.תחזירי.
מיום ליום זה רק הדרדר,
אנשים פחדו להוציא אותו
הוא היה בורח מהחלון
נובח בלי סוף
מושך,בורח וחוזר מלוכלך מצואה של פרות מהרפת והמקלחת שהגיעה מיד אחרי שהוא שנא לעשות,כי אין אופציה שהוא נכנס ככה הביתה
משתולל על כל דבר שזז
הפעם הזו שקשרתי אותו לכיסא שישבתי עליו וכשעברה חתולה הוא זינק לעברה, גורר איתו את שאריות הכסא פלסטיק שנשארו כשאני עם השאריות הנותרות מושפלת על הרצפה
הייתה גם תפעם ההיא כשביקשתי מחברה להוציא אותו והיא שלחה לי הודעה שהיא מדממת מרוב שהוא משך והפיל אותה
או הפעם ההיא שקיבלתי מכתב אנונימי שכדי לי להעיף את הכלב
בקיצור, תסכול,חוסר חשק לגדל אותו,אכזבה והמון המון בושה. התביישתי בכלב שלי.
הביטחון העצמי שלי ירד,הרגשתי שכולם שונאים אותנו בקיבוץ, מסתכלים עלינו כהנה הכלב המופרע,זה שאף אחד לא אוהב.
והיה קשה שלא לקחת את זה אישית.
אז התקשרתי למאלף ולעוד מאלף ולעוד אחד
היה גם אחד שהגעתי אליו לפנסיון עם מקס כדי לשמוע.
כל מה שרציתי היה לדעת האם אני אוכל לתקשר עם הכלב שלי, האם אני חלק מתהליך האילוף והאם אוכל לעשות את זה גם בלי להיעזר במאלף לכל חיי.
התשובות היו די דומות
מלא כסף, מלא זמן, הכלב כבר בן 4 יש לו את ההרגלים שלו ויהיה קשה מאוד להגיע איתו לרמה שאת רוצה,אין תוצאות בדוקות תלוי כמה אעבוד איתו, או את לא חלק מהאילוף פנסיון את מקבלת כלב מוכן ורק צריכה לשמור על זה עובד.
לא אהבתי ולא התחברתי.
חיפשתי עומק.
מי שמכיר אותי יודע שאני צריכה לדעת איך דברים עובדים מההתחלה כדי לדעת מה הבעיות שיוכלות להיות ומה האופציות לפיתרון.
אז החלטתי.
החלטתי שהנה, השנים עברו נשארה לי שנה אחרונה בלימודי הנדסה ואיך שאני מסיימת את זה אני הולכת ללמוד אילוף כלבים,חייבת לדעת איך הדבר הזה שנקרא כלב עובד,איך הוא מדבר,מה אני עושה לא נכון.
הסכום ללימודים היה קרוב ל30,000 כמובן שלא היה לי אותם בכל זאת סטודנטית, והאמנתי שיהיה בסדר ידעתי שזה חשוב יותר מהכל והכסף יבוא בעזרת אלוהים והיקום כולו.
עברה שנה אינטנסיבית של למידה עם מקס, הקשר בנינו נבנה מחדש
האמון שנוצר הוא אבסולוטי
אני סומכת עליו
הוא סומך עליי
אנחנו מדברים בעיניים
מדברים באמצעות הגוף שלנו
לא צריכה בכלל להשתמש בפה שלי כדי לומר מה אני רוצה
אני מצליחה להגיע איתו לרמות מאוד גבוהות ויכולות שלא חשבתי שאפשר.
לא הגענו להצלחות האלה במהירות כמו הסטודנטים האחרים שהגיעו עם גורים קטנטנים ודנדשים
הייתה לנו דרך ארוכה, מלאה בקשיים וכל הצלחה קטנה הייתה האור הכי גדול שיש.
סיימנו קורס של כלבי שירות וכלבנות טיפולית מאוד אינטנסיביים והכלב עושה את הכל בהנאה גמורה !
פריזבי? אני ומקס? נכון, הוא לא בורדר קולי..ואגב הוא גם לא לברדור רחוק משם.."כנעני" נקרא לו.
הוא מת על פריזבי ! לרדוף,לקפוץ ,לתפוס.
ככל שהזמן עבר עלה לי התיאבון ורק המשכתי ללמוד עליו ואותו כל הזמן
גיליתי בעצמי דברים שלא ידעתי שקיימים
והביטחון העצמי? עלה, בכל הצלחה קטנה הוא עלה.
היום, אני שמחה עליו.
למדתי את עצמי מחדש
למדתי שאין דבר כזה לא יכולה
אין דבר כזה תקרת זכוכית כשהרצון חזק
האמונה מנצחת הכל.
כל מי שמכיר אותנו מההתחלה שלנו לא מפסיק להחמיא על כמה הוא כלב טוב וואו איזה מטורף התהליך שעברתם יחד.
ויותר מזה,
היום מקסי עובד ככלב טיפולי עם ילדים בעלי אוטיזם ונוער בסיכון והם מתים עליו
היום אני עוסקת רק בזה.
החלטתי שאני נותנת שירות למשהו שאני רציתי לקבל
לא עוד אילוף, בוא תכיר תכלב שלך.
בואי תביני למה הוא מתגרד כל כך הרבה.
אני מאמינה שכשאדם מבין את החיה שאותה הוא מגדל ואיך היא מדברת ומה היא אומרת, השמיים הם הגבול.
אתמול אחד הלקוחות שלי שעבדנו יחד לפני קצת יותר משנה אמר לי בשיחת טלפון "שתדעי לך, שבזכות כל הידע שנתת לי במהלך האילוף,היום גם כשאני מגיע לנקודות מסויימות או סיטואציות מסויימות עם הכלב שלי או סתם אם אני רוצה ללמד אותו משהו חדש,אני יודע מה לעשות כי יש לי ארגז כלים שלם של הכלב שלי של שפה כלבית ותקשורת נכונה ואני יכול רק להתייעץ אבל את האיך לעשות את זה בצורה המדוייקת לכלב שלי עם מה נעים לו ומה פחות אני כבר יודע לבד.
וזה הרבה מעבר לפשוט אילוף."
באהבה.
מקס, זכיתי.
תודה לך ועלייך🥰
