22/10/2024
אני מקבל הודעות כאלה על בסיס קבוע, לשמחתי הרבה :)
לקוחות שעברו תהליך כותבים לי מספר חודשים לאחר שסיימנו ומעדכנים אותי איך הולך להם.
הפעם קיבלתי את ההודעה הזו שאפשר לראות בתמונה.
הסיפור של ליימה היה טריקי, מכיוון שכמעט פיספסתי את הסיבה האמיתית, השורשית, לקושי שלה להישאר לבד.
המצב שלה היה כ"כ חמור, שאפילו כאשר נשארה עם עוד כלב בבית היא לא הייתה רגועה ונכנסה לחרדה.
הישארות לבד הפכה עבורה לאירוע חרדתי אחד גדול.
המזל שלי, שבכל הקשור לאילוף, למדתי להקשיב לתחושת הבטן שלי וגם פה היא אותתה לי, שאני לא רואה את התמונה המלאה.
"תכתוב ציר זמן ובו כל האירועים שליימה עברה", האינטואיציה לחשה לי.
תפסתי את הדף הכי קרוב אליי והתחלתי לכתוב. נדיר שאעשה זאת, מאחר וכל לקוח חדש ממלא שאלון מפורט ודרכו אני יכול להבין לעומק את שורש הבעיה.
אז תוך כדי הזום כתבתי את מה שאני קולט.
מיד כאשר סיימתי להכניס את כל האירועים המשמעותיים לציר הזמן הבנתי מה הבעיה המרכזית.
כתבתי עליה במייל קודם, נראה את תזכרו,
כבר בגיל 3 חודשים ליימה קישרה הישארות לבד לחוויה לא נעימה, מפחידה ומטלטלת במקום סגור.
אבל זה לא הכל,
לליימה יש רגישות לרעשים, והמאלף הראשון היה מכה את גדר הגורים (שעשויה מתכת) וצועק עליה כדי להשתיק אותה כאשר הייתה בוכה בתוכה.
כלומר, בנוסף לקושי הרגשי (שנפוץ אצל גורים) להיות רחוקה מהבעלים שלה עכשיו גם יש קישור לחוות רעשים מפחידים כשהיא סגורה.
תגידו לי אתם,
איך אפשר להרגיל גור שמפחד מרעשים ומראה קושי להיות לבד להרגיש בנוח להיות בגדר לבד אם דופקים עליה כל פעם שהוא בוכה??
וזה לא המקרה היחידי שאני מכיר, יש מאלפים שגם יחשמלו כלב בתוך כלוב, כי הוא בוכה כשהוא לבד.
העיקר מדברים על הפיכת כלוב למקום בטוח...עאלק...
מעניין למה...ליימה מפחדת מרעשים פתאומיים וחזקים עד היום.
למרות הכל, ליימה הפסיקה לבכות בגדר אבל הייתה מזיזה אותה לעיתים תכופות כאשר נשארה לבד, מה שמראה, שהיא לא הייתה רגועה.
שקטה, אבל לא רגועה.
בגיל שנתיים בערך היא החליטה שנמאס לה והיא קפצה מעליה וכבר לא היה אפשר לסגור אותה בפנים ואז "התחילה בעיה חדשה".
ליימה התחילה לאכול משקופים וחזרה לנבוח.
כלומר, האילוף טיפל בסימפטום בלבד ולא בשורש הבעיה - הקושי הרגשי להיות לבד.
עכשיו נכנסה מאלפת חדשה לתמונה, שהציעה לסגור את ליימה בחדר כשהיא לבד, כדי לצמצם את ההרס (ואני יכול לקבל את זה), אבל.....
היא המשיכה את אותו קו טיפול של המאלף הקודם, שלא עבד!
בכל פעם שליימה הייתה סגורה בחדר ובוכה יש לחזור אליה, לדפוק על הדלת ולצעוק עליה לסתום.
וכדי להוסיף "שמן", לסגור אותה גם בלילה.
עכשיו, אני יודע מה עובר לכם בראש. אתם שואלים -
"איך הבעלים לא קלט שזה לא עובד ואיך הוא הקשיב למאלפים כאלה?"
אז אם מעולם לא שמעתם על "תופעת החלוק הלבן" כדאי מאוד לעשות גוגל זריז.
אנשים שמגדלים כלבים בפעם הראשונה בחייהם ולא באמת מכירים הרבה גישות ודרכי טיפול נוטים לעשות מה שהמאלפים אומרים להם, בעיקר מחוסר ניסיון וייאוש גדול לפתור את הבעיה.
לרוב, אלה יהיו מאלפים מומלצים ולא סתם כאלה שהגרילו מגוגל.
זאת אומרת, שבגלל שיש המלצות על המאלפים קיימת רמת אמון בסיסית מלכתחילה ונכונות לבצע מה שיגידו להם.
כולנו עברנו משהו דומה בתחום אחר בחיינו, רובכם בוודאות חוויתם את זה סביב רפואה ובריאות. אז בואו נשים את השיפוטיות בצד :)
גם הפעם, הטיפול "עבד" למשך 6 חודשים ואז ליימה החלה להתפרע בחדר באופן קבוע, לעיתים כל היום אפילו.
בשני התהליכים לא הייתה מצלמה שעקבה אחרי ליימה, כלומר, זה באמת הייתה דרך לדעת מה המצב הרגשי שלה.
שימוש במצלמה הינו אחד המרכיבים הכי חשובים בטיפול של ח"נ (חרדת נטישה). אין לנו דרך לדעת מה עובר על הכלב בלעדיה, אם הוא לא משאיר הרס או אם אחד השכנים מדווח על בכי ונביחות.
והנה פרט אחד סופר חשוב לגבי שני התהליכים:
באף אחד מהם לא נעשה שימוש בתעסוקה עצמית חזקה מאוד כדי להקל על ליימה את תהליך הפרידה וההישארות לבד.
ואז הגענו לנתח את אורח החיים של ליימה, שם גיליתי עוד פרטים חשובים.
הבנתי, שהיו המון שינויים בשעות ההיעדרות של הבעלים מהבית וכל שנה היה משהו אחר מבחינת העבודה וזה משמעותי.
בכל פעם שיש שינוי משמעותי בחייכם ויש לכם כלב חרדתי רגיש אתם חייבים לעשות את המקסימום האפשרי להכין אותו לשינוי.
במקרה של ליימה, מעולם לא היה טיפול מהשורש, אלא רק טיפול סימפטומטי (הפסקת הנביחות) אז גם לא הייתה כוונה להכין אותה לשינוי שמגיע ובאמת לפי ציר הזמן, כל תקופה שהיה שינוי בתעסוקה של הבעלים ראינו שינוי בהתנהגות.
בנוסף, המגדלת שלה (ליימה היא ויז'לה), כיוונה את הבעלים לפריקת אנרגיה מאוד ספציפית שלא התאימה לליימה וטענה, שהכלבה יכולה להישאר בבית גם 12 שעות רצופות אם היא תפרוק אנרגיה בבוקר.
שזו הזייה מוחלטת לשמוע ממגדלת...
ואני מזכיר, הבעלים של ליימה מגדל כלב בפעם הראשונה וכמו רבים אחרים, כשהמגדל אומר משהו, שומעים לו ועושים.
אז מה היה לנו,
מאלף שהיה מכה על הכלוב וצועק על ליימה.
מאלפת שסגרה אותה בחדר ועשתה אותו דבר.
מגדלת שאמרה להשאיר את הכלבה 12 שעות לבד.
המון שינויים במשך 3 שנים.
היו עוד בעיות "קטנות" שמאוד הפריעו ביום יום, אבל אני זיהיתי אותן כסימפטומים של הבעיה הגדולה -
ליימה לא מרגישה בטוחה בבית שלה בגלל ההיסטוריה שעברה.
ציר הזמן עזר לי להבין את הדברים הבאים:
1. ליימה לא עברה טיפול מהשורש, מהרגש.
2. האזור בו היא סגורה מקושר לחוויה מפחידה.
3. כל שינוי בחיי הבעלים מחייב הכנה של ליימה.
4. בגלל שיש שינויים אנחנו חייבים ליצור קביעות שלא תשתנה בהרבה גם אם יש שינוי.
5. ליימה לא יכולה להיות לבד כ"כ הרבה שעות.
6. ליימה חייבת להיות יותר משוחררת בבית.
7. ליימה זקוקה ליותר חום ומגע אנושי, בניגוד להנחיה שטיפול בח"נ מחייב ריחוק מהכלב.
8. חובה לחזק את הקשר בינה לבין הבעלים באמצעות חיזוקים על בסיס יומי.
מה עשינו אחרת?
1. קישרנו את החדר לחוויה נעימה ורגועה באמצעות תעסוקה עצמית מרובה, גם כשהבעלים בבית והדלת פתוחה.
2. לימדתי אותם "דיאלוג עזיבה" מדורג על מנת לקשר לפרידה חווייה טובה.
3. עקבנו במצלמה כדי לזהות טריגרים להתחלת נביחות ולמדנו שרובם קשורים לרעשים חיצוניים, שגרמו לליילמה לחשוב שהבעלים חוזר.
4. הוספנו אות דרך הרמקול של המצלמה שמנבא מתי הבעלים חוזר כדי שהיא תבחין בינו לבין השכנים.
5. חיזקנו את הקשר עם חטיפים וחיזוקים בבית ובטיולים.
6. מצאנו סידור לאחה"צ עבור ליימה שלא תהיה לבד מעבר למספר שעות נמוך יותר.
7. ליימה ממשיכה לפגוש כלבים ולשחק איתם בכל יום כמעט, כי זה מה שהיא הכי אוהבת.
8. איפשרנו לליימה לישון בלילה בסלון (ובהמשך היא חזרה לישון בחד"ש).
9. הפצרתי בבעלים לבלות איתה יותר זמן איכות בבית, על הספה, בליטופים, כי היה ברור שהיא מאוד אוהבת את הקרבה וזקוקה לה.
החדר הפך להיות מקום בטוח אמיתי לליימה, בניגוד לעבר, אחרי עבודה מאומצת מאוד של הבעלים והתרחקות מכל מה שהפך את החדר למקום מפחיד.
לרוב, אני אעדיף להשאיר את הכלב משוחרר בבית, אבל כמו שאני תמיד אומר, חשוב להתאים את התהליך למה שהכלב רוצה ואומר לנו ולא להתעקש על מה שאנחנו חושבים שנכון.
עברו 8 חודשים מאז שהתחלנו את התהליך.
ואני יכול להגיד לכם, שאחד הגורמים להצלחה של התהליך, הוא השינוי שהבעלים עבר בעצמו בכל הקשור לתפיסות על גידול כלבים שהביאו אותו למצב הקשה עם ליימה.
למרות כל מה שהם עברו הוא מצא את היכולת לעבור שינוי ואין לי ספק שליימה מרגישה אותו ולכן גם מרגישה יותר בטוחה בבית ואיתו.
הנה עוד קצת על השינוי שהם עבורו.
אם אהבת את המייל הזה, אולי תאהב גם את הפרק שהקלטתי מזמן על חשיבות האבחון הנכון ואיך אני מאבחן כלבים עם בעיות התנהגות, ניתן להאזין בלחיצה על הקישור:
פרק 118 | חשיבות האבחון לפני תהליך.
(קישור בתגובות).
יום שישי הקרוב זה קורה!
עולה פרק חדש בפודקאסט אחרי הפסקת חגים ארוכה, צורך במנוחה וארגון מחדש.
באהבה,
גיא🧡
