17/01/2024
מסע קולוניאלי 01:
יש לי צעיף מפרו, רקומה עליו פרטיטורה של איקרו. כלומר, זו ארנומטיקה גאומטרית משובצת בכל מיני סמלים שממפים עבור שבט השיפיבו, ידוע הטקסים, את המסע התודעתי הלילי שהם יעברו בהובלתו של השאמאן. האיקרוס הם מזמורים והריקמה היא מעין חיווי תדרי שלהם. לכן קראתי לזה פרטיטורה. לא הייתי שם בגופי והצעיף משמש לי חפץ מעבר.
ירדתי מתחנת רכבת ההגנה, עייף מיום ארוך ופלאפל לא כל-כך טעים בירושלים. שחררתי את האפניים שלי עד שפתאום ניגש אליי צעיר ובפרץ כמעט אכסטטי שאל אותי איזה קו אוטובוס אני מתכוון לקחת. זה היה מוזר, כי הובלתי אפניים, בהליכה ולא היינו ליד תחנה.. הערכתי שמדובר בתמהוני ועניתי לו בנימוס שאני עם אפניים ושלא התכוונתי ליסוע באטובוס, פתאום המבט שלו כבה, והוא נסוג ממני לאחור באכזבה עמוקה. ראיתי שהוא היה בעיצומה של שיחת טלפון, בכל רגע המפגש ביננו ובזמן הנסיגה הוא אמר למכשיר שלו ״זה בסדר, זה בסדר״.
הבנתי מייד שהבחור גייס את עצמו למשימה בטחונית, כי חשב שהצעיף שלי הוא כאפייה. אחרי שקסטלמן נרצח בטרמפיאדה בירושלים, חשדתי מהתעוררות של סכנה חדשה שמקורה בפיגור תרבותי של טיפוסים מסויימים, שחיים במקומות מבודדים ונקלעים פתאום לעיר גדולה. הם מסתובבים עם מכנסיים בסגנון צבאי עם כיסים בצדדים וטורטיות שטוחות מצמר על הראש ומניחים לשיער הפנים שלהם והצדעיים, לצמוח פרא. במצבי לחץ, הם עלולים לפתח תסמונת דון קיחוטה ולהרכיב -מכל מיני חלקי מציאות שנקלטת בחושיהם- מחבל פנטזמגורי. סכנת נפשות.
