20/03/2022
נתקלתי בפוסט של מאלף.
לא משנה מי כי מה שחשוב זה התוכן
יש נטיה לאנשים, לכולנו, בכל תחום אגב, להישמע לסמכות.
אם הרופא אמר, הרופא יודע.
אם הטכנאי אמר שצריך להחליף את זה, אז צריך להחליף את זה.
וגם לצערי כשמאלף כלבים כותב משהו בצורה מאוד בטוחה, או מנחה לקוח שלו לעשות משהו בצורה מאוד אסרטיבית ואפילו מלווה להנחיה שלו הסבר משכנע שנשמע הגיוני (וכן, לאוזן לא מקצועית כל ההסברים מאוד הגיוניים), אז גם פה יש נטיה להישמע לסמכות.
הפוסט של אותו מאלף גרר המון לייקים ותיוגים כאילו הוא עכשיו גילה לנו את אמריקה, אילו טיפים נפלאים, וזה כואב לי, אבל לא יכולה להתעלם מהעובדה שיש אנשים שבמקצוע שלהם עושים נזק. נקודה. וזה לא משהו שהם מודעים אליו, ואפילו לא משהו שהבעלים מודעים אליו, ואני מרשה לעצמי להיות כנה ולהגיד- הם אפילו יכולים לפתור בעיות כאלו ואחרות עם הכלב ע"י ההנחיות האלו. אבל תגדירו פתרון, כי פתרון יכול להיראות מאוד מאוד שונה לאנשים שונים. ובאיזה מחיר? כי יש פתרונות שיש להם מחיר.
סעיף 1. נכון, זה יכול להסיח את דעתו, אבל הבהלה הזו שגרמת לכלב לא מקושרת אך ורק לפעולה שאותה הוא עשה. כלב לא חי בבועה ולא בסביבה נטראלית. הפחדה תהיה בהכרח מקושרת גם לסביבה וגם לגורם המאיים.
דוגמא אמיתית: כלב שהבעלים לא הרשו לו לעלות על המיטה בחדר השינה אז המאלף הנחה את הלקוחות להרעיש בפחית הרעשה בכל פעם שהכלב ניסה לעלות על המיטה. תוצאה: הכלב אכן לא עלה יותר על המיטה, אבל הוא גם לא נכנס יותר לחדר השינה. והוא גם ברח מהבעלים בכל פעם שהם ניגשו לחדר השינה. זו לא היתה המטרה ובטח שלא אידיאלי ללמד כלב לפחד מחלק מהבית שלו, בית שאמור להיות המקום הבטוח שלו, עם בעלים שאמורים להיות המשפחה שלו וממש לא מקור לפחד.
2. אותו הדבר כמו הסעיף הראשון. הנחיה פשוט מזעזעת בכל קריטריון.
3. "חשוב להבנה שלו"? בהחלט, חשוב להבנה שלו שהוא חי עם אנשים שהוא לא בחר לחיות איתם, אנשים שהוא לא מכיר, אנשים שהוא לא מבין את שפתם, ואנשים שלא מבינים בבירור גם את שפתו של הכלב. ובמקום ליצור תקשורת מקרבת, נעימה, ולגשר על פערי השפה, ניתנת הנחיה בדיוק הפוכה, ליצור ריחוק, "מעמדות" דמיוניים שנמצאים רק בראשו של המאלף והבעלים, ושוב הפחדה מיותרת.
4. למרות שאני לא משתמשת בזה לרוב, כי אני לא רואה סיבה והכלבים לומדים יפה, אין שום בעיה עקרונית עם להגיד לכלב לפעמים מתי הוא טועה! "לא", או "דיי" כל עוד לא נאמרים באיום (כי בבירור ההנחיה מדברת על טון כועס ומאיים) , אלא נאמרים בטון ברור ורגוע, המטרה שלהם כפי שאני רואה היא להעביר מידע. "זה, אני לא מרשה". וזה בסדר גמור! אבל איפה האלטרנטיבה? הרי שם אמור להיות הדגש כי אחרת הכלב שוב יחזור על ההתנהגות הלא רצויה, ושוב, ושוב, עד שהוא בסוף יפסיק ואתם יודעים למה? לא כי אמרתם לו "לא!" , אלא כי פשוט הוא לא מעוניין כבר להתקרב אליכם או לאזור שבו הוא מקבל בדרכ צעקות . כלפי חוץ הבעיה נפתרה אבל שוב, זה לא הפתרון שאני אישית מכוונת אליו. אני רוצה שהכלב יבין מה לעשות ומה לא לעשות בלי תלות בנוכחות המאיימת שלי.
5. לא יודעת מזה "החוצה" , ואיזה סיטואציה לנסות שוב, נניח לטיפ הזה לנפשו.
6. כבר דיברתי על זה..
7. טעות מאוד נפוצה היא לחבר ל"פקודות" (כשההתנהגות נלמדת בכפייה היא פקודה, אני לא קוראת לה ככה ולכן המרכאות אבל זה לא משנה כרגע לצורך הדיון) ענישה מילולית. "לא!" היא ענישה מילולית . ו"שב" לעומת זאת היא "פקודה", פעולה נקרא לזה, שאני רוצה שהכלב יאהב לבצע. פעולה שהכלב ישמח להישמע לה. אבל כשאני מחברת לפקודות הללו ענישה מילולית (או פיזית כמובן, "תיקונים" ברצועה וכו') הענישה הזו מתקשרת גם לפעולה עצמה. ואז רואים כלבים שאומרים להם "שב" והם יושבים ומלקקים שפתיים, או נמנעים ממבט לבעלים, או מפהקים, כל אלו הם סימני הרגעה.. עכשיו תגידו לי אתם, למה כלב צריך להירגע? אלא אם כן הוא כרגע לחוץ ממשהו לא? למה ללמד כלב להישמע מתוך לחץ ? אני יודעת את התשובה, כי המאלף לא יודע איך ללמד בדרך אחרת.
לצורך העניין, אני לא רוצה שתקחו גם מה שאני כותבת, אומרת, מנחה, כמובן מאליו. תחקרו, תשאלו, תבינו מה עומד מאחורי הדברים. עצם זה שאני בעלת מקצוע לא אומר שצריך להישמע אוטומטית לסמכות. אני מאוד רוצה שאנשים יפסיקו להתייחס לכלב שלהם כאילו זה איזה יצור פרימיטיבי וטיפש שצריך מרות והיררכיה, שצריך כוחנות, כי אחרת הוא יוצא מהתלם. כי אחרת הוא מבולבל ולא יודע איך להתנהג. הכלבים שלנו הרבה יותר חכמים ממה שאנחנו נותנים להם קרדיט, ויותר מזה, הם גם הרבה יותר רגישים ומרגישים. הם מבינים הכל, אפשר ללמד אותם הכל, אם רק נתייחס אליהם כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו. כולנו בעלי חיים לא? גם אנחנו..
