25/03/2015
לֵהָאסָה אַפְּסוֹ הוא כלב מסוג "כלבי לוויה וזעירים".
הטיבטים הרביעו כלבים בגלל מזגם, ולא עקב מראם. הלהאסה אפסו תיפקד כשומר ונבח בתקיפות לנוכח מראה לא מוכר או למשמע רעש חשוד. שמו הטיבטי הוא אבסו סנג קיי, שפירושו "כלב שמירה בעל נביחות אריה", מבוסס על נביחותיו העזות. כלבים בעלי אופי כזה היו נפוצים מאוד באזורים אמידים, בהם בארמונו של הדלאי לאמה.
גזע זה היה ייחודי לטיבט במשך שנים ארוכות. הלהאסה אפסו הראשון הגיע למערב רק בשנת 1921. כשהלהאסה אפסו הגיע למדינות המערב חל בלבול מסוים והוא סווג לאותה קבוצה עם הטרייר הטיבטי והשי טסו. בשנת 1934 הכירו בשלושתם כגזעים נפרדים
מאפיינים גופנים
ראש - מכוסה בפרווה שופעת שנופלת קדימה ומכסה את העיניים.
עיניים - חומות כהות, בגודל בינוני.
אוזניים - שמוטות לצידי הראש. לפעמים קצוות האוזניים כהים יותר
גוף-חסון ויציב, מותניים שריריים וגב ישר.
פרווה-ארוכה, כבדה, חלקה ומחוספסת למגע.
זנב-נישא מעל הגב.
גובה- 28-25 ס"מ
משקל- 8-5 ק"ג
הופעתו המשעשעת של הלהאסה אפסו עלולה להטעות במקצת, אולם הוא אינו כלב שעשועים - זהו כלב לוויה פיקח ונחוש, אשר בזכות אופיו הנוח ידוע גם ככלב טיפולי. שנים רבות הייתה זו מסורת בקרב הנזירים הטיבטים אשר חיו במנזרים שבשטחי עיר הבירה להאסה; הנזיר המצטיין זכה במתנה מיוחדת - בכלב להאסה אפסו, אשר שימש לו חבר ומלווה. אסור היה למכור את הכלבים האלה או לסחור בהם, וניתן היה לקבלם רק במתנה.
מקור הגזע
הלהאסה אפסו פותח ככל הנראה לפני כ-2,000 שנה מגזע כלבים עתיק - הספנייל הטיבטי - שהיה כלב שמירה קטן והיה הבסיס לגזעים טיבטיים וסיניים רבים. מקור שמו הוא שילוב של שם עיר הבירה הטיבטית 'להאסה' והמילה 'אפסו', שהיא ככל הנראה שיבוש המילה הטיבטית 'ראפסו', אשר פירושה 'זקן עז'. אכן, על פרוותו של הלהאסה אפסו להיות מחוספסת למגע כמו שיער של עז. לאחר שפותח גזע האב התפצל הגזע לשני גדלים: האחד גדול - טרייר טיבטי, והאחר קטן - הלהאסה אפסו, אשר נוצר כדי לשמש בן לוויה לנזירים בטיבט, ומתוקף תפקידו הוא שיחק אתם, שמר עליהם והתריע מפני זרים. בשנת 1901 הביאה עמה מק'לרן מוריסון כמה כלבי להאסה אפסו מטיבט לאנגליה, ושם החלו לראשונה לגדל אותם מחוץ לטיבט. בשנת 1902 אישרה ההתאחדות האנגלית לכלבנות את הגזע, ואת התקן הראשון לגזע, (אשר הוכר באותה תקופה בשם 'להאסה טרייר'), כתב לאונל ג'יקובס ממועדון הכלבים ההודי הצפוני.
בשנת 1930 נפגש סוידם קוטינג, מטייל וחוקר ארצות אמריקני, עם הדלהי לאמה ה-13, ובעקבות הידידות שהתפתחה בין השניים הוא קיבל ממנו במתנה להאסה אפסו - כך הגיע הגזע גם לאמריקה. ב-1935 כתבה ההתאחדות הכלבנית האמריקנית (AKC) את התקן האמריקני של הגזע, עד שנכתבו התקנים המודרניים יותר, אשר על פיהם מגדלים את הגזע כיום. התקן האמריקני המעודכן נכתב ב-1978, הקנדי ב-1982 והאנגלי והאירופי (F.C.I) ב-1987, ועל פיו הלהאסה אפסו שייך לקבוצה 9, כלבי לוויה ושעשוע. כיום הלהאסה אפסו פופולרי מאוד במערב אירופה ובאמריקה, ובתי הגידול המפורסמים והגדולים לגזע נמצאים באיטליה (דאל'אלבריקו) ובספרד (אל-מינגס). מהלאסה אפסו הגיע השיצו
כלב טיפולי
בזכות טיפוח נכון של הגזע קיבל הלאסה אפסו במשך השנים אופי נוח מאוד לאנשים ולילדים. כלב זה קשור לסביבה שבה הוא חי, פיקח מאוד ועקשן, ולכן זקוק למשמעת ולסדר יום קבוע. מכיוון שהלאסה אפסו הוא כלב לוויה קלאסי הוא נוח מאוד, וכמעט אינו מורגש בבית. הוא יכול להישאר שעות רבות לבד, והוא מקבל את בני הבית בשמחה רבה. הלאסה אפסו אינו מותאם בשום אופן לגידול מחוץ לבית. הוא מסתדר מצוין עם בעלי חיים אחרים כמו חתולים וארנבות, אך אינו אוהב כלבים זכרים אחרים בסביבתו. עם זאת, הוא יודע לזהות זכרים חזקים ממנו, ונמנע מ'להתעסק' אתם. כאשר מגדלים בבית שני 'להאסות', זכר ונקבה, הנקבה היא זו ש'מנהלת את העניינים'. הלאסה אפסו אינו תוקפני ואיננו מרבה לנבוח. הוא אינו זקוק לפעילות רבה, ולרוב הוא כלב חזק ובריא. בעקבות שנים רבות של שהייה באוויר הדליל של הרי טיבט ותנאי מזג האוויר הקיצוניים ששררו שם פרוותו מבודדת מקור ומחום, ואין לו נשירה עונתית, ולפיכך הוא אינו אלרגני לבני אדם.
בזכות אופיים הנוח והייחודי של כלבי הלאסה אפסו, כמה מהם משמשים כלבים טיפוליים לילדים ולאנשים בעלי צרכים מיוחדים. ומשתמשים בו בין השאר בפעילות טיפולית ולימודית בבתי הספר ובמוסדות. הגזע נוחל הצלחה רבה בקרב התלמידים והמטופלים. הלאסה אפסו מאפשר לכל אחד לגעת בו, לסרק אותו ואף להציק לו קצת בלי לאיים או לנשוך.
תקן לכלבי תצוגה
על פי התקן אירופי, הלאסה אפסו צריך להיות ארוך מעט יותר מגבוה - הגובה התקני שלו בין 25 ל-27 ס"מ ומשקלו התקני חמישה עד שבעה ק"ג. הוא בעל צוואר ארוך יחסית, זנבו מונח גבוה על גבו, וראשו גבוה מעט מהזנב. את הלאסה אפסו ניתן לראות במגוון רחב של צבעים תקניים, מלבן, דרך 'אוף וייט', אפור, 'אפור צפחה' (שילוב של אפור ולבן) חול, זהוב, חום, 'טרי קולור' (שחור לבן וחום), שחור לבן וגם שחור. לעתים נדירות מאוד הוא יהיה בצבע אחד בלבד - ברוב המכריע של המקרים ישולב הצבע הלבן למשל בצבע כהה בקצות האוזניים והרגליים, ובצבע השחור יהיה צבע שונה בקצות הרגליים, ולעתים גם בקצות האוזניים, בקצה הזנב ובחזה. את פרוותו של הלאסה אפסו יש להבריש מדי יום ולשמור שלא ייווצרו בה קשרים ולא ייתפס בה לכלוך. בתערוכות ובתצוגות רבות ניתן לראות כלבי להאסה אפסו ששערם אסוף ברולים – כדי למנוע את שחיקת הפרווה וכדי להגיע למלוא הפוטנציאל של אורכה.
הלאסה אפסו בישראל
על פי ספר הגידול בהי"ל (ההתאחדות הישראלית לכלבנות), את שני הכלבים הראשונים הביא לארץ ד"ר ביאליק מקריית מוצקין בשנת 1989. בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים הביאה רינה מנשה זוג נוסף של כלבים ממערב אירופה, ואלה השתתפו בכמה תערוכות בארץ. ב-1995 הביאה לארץ משפחת ואן מירושלים זוג 'להאסות' ממזרח אירופה, להם הייתה לפחות המלטה אחת מאושרת, ועד שנת 1998 הגיעו על פי הרישומים שלושה כלבים נוספים.
במשך כל התקופה נשאר הגזע אנונימי וחי בצלם של כלבים זעירים אחרים שהפופולריות שלהם הלכה וגדלה. בשנת 1999 הביא בית הגידול מ.ד.לאפיס, זכר ונקבה מבית גידול באיטליה, ובעזרת כלבה שנולדה בארץ להורים מצ'כיה החל הגזע לעשות חיל בישראל. כלבים מבית גידול זה זכו בתארים 'אלוף ישראל' ו'אלוף בינלאומי', והולידו צאצאים, שגם הם נחלו הצלחה עולמית וזכו בתארים "אלוף ואלופת ישראל" וכן בתארים בינלאומיים. כך החל הגזע להיות פופולרי גם בישראל. עם השנים הביא בית גידול זה עוד כמה זכרים ונקבות מאיטליה ומאנגליה, ובהם סאצ'י - אלוף ישראלי ובינלאומי אשר הגיע לאחר שזכה באליפות איטליה, וסולו - אלוף ישראל ואלוף בינלאומי הנוכחי. כיום יש בארץ כ-35 כלבי להאסה אפסו בעלי תעודות. ב 2009 קם בית גידול נוסף לגזע - בית הגידול של פיוטר מנסקי, המתבסס על כלבים שמקורם ברוסיה וכלבה שנקנתה בארץ. על פי ההי"ל, הלהאסה אפסו שייך בארץ לחוג הישראלי לכלבים זעירים.
אלפא מוקה אילוף כלבים,מאלפת כלבים בכירה, טיפול בבעיות התנהגות, אילוף בסיסי, אילוף משמעת, לימודי טריקים,חינוך גורים
