11/06/2021
שבת בפתח:) זמן סיפור הנפש...
-----------------------------
״אני לא מבין מה היא רוצה ממני!״, הוא פלט לעברי מיואש וכעוס, ״יש לה רק טענות!״.
״תפרט״, ביקשתי, ״מה קרה?״
״זה התחיל לפני שבועיים. היא שיתפה אותי בתיסכול מתמשך שקשור לבוסית שלה ועוד כל מיני עניינים בעבודה. אני תמיד עבורה ולצידה אז הסברתי לה מה אני רואה ומה היא צריכה לעשות כדי לפתור את הפלונטר.
אל תשאל אותי איך, אבל תוך דקות זה התפתח לויכוח ולריב קשה!. מאותו רגע הכל הידרדר, היא טוענת שאני שיפוטי ומזלזל בה!!, אתה מבין?!, אני שרק אכפת לי ממנה והכי מחזיק ממנה בעולם!. נמאס לי כבר!״.
שתקנו רגע ביחד.
״אני חושב שיש לי רעיון״, חייכתי אליו, ״בוא נשחק משחק קטן. אני יושב על הכסא ומטרתך להרים אותי על הרגליים. מותר לך לעשות הכל, רק לא לגעת בי..., סגור?״.
״בבקשה״, הוא ענה מושך בכתפיו, ״ננסה״.
התיישבתי על הכסא קראתי לעברו: ״אני רוצה לקום מהכסא, תעזור לי בבקשה!״.
״פשוט תקום״, הוא ענה לי מייד, ״משהו לא בסדר ברגליים שלך?״.
״נראה לך שאני לא יודע את זה לבד??״, הרמתי את קולי, ״ממש תודה לך על העצה המדהימה..., תעזור לי כבר לקום בבקשה!!״.
״אבל אמרת שאסור לי לגעת בך!״, ענה לי כעוס, ״מה נשאר לי לעשות??״.
״אתה שם לב כמה לא אכפת לך??״, הגברתי את קולי, ״אפס סבלנות למצוקה שלי! אפס!!״.
הוא עמד מולי עוד רגע חסר אונים ואז שאל בשקט: ״מה עוד אני יכול לעשות?, זו בדיוק החוויה שלי מולה...״.
״עשית הכל״, עניתי לו בשקט, ״הכל חוץ מלנסות פשוט לשבת לידי...״
-------------------------
פשוט להיות.
כאשר אנחנו כואבים ומובסים, אנחנו צריכים יד מלטפת, חוויה של רגע שהכל בסדר, שאנחנו לא לבד.
שניה אחת של חסד בתוך הסערה שמשתוללת שם בחוץ, רגע שקט, לגיטימציה למה שסוער בתוכנו.
לרוב, הפתרונות כבר שם, מצויים בנו, מחכים שנירגע, שננשום. גם אם לא; לא נוכל להקשיב להם לפני שנרגיש מחובקים, שקטים, מקובלים.
שבת נפלאה יקרים.