26/08/2024
~~יום הכלב הבינלאומי~~
זה הסיפור שלי עם כלבים:
אני מודה שאני יותר אדם של חתולים (שמים לב?) , אבל גם כילדה אהבתי כלבים, מרחוק. ב-2004 עברתי לגור לבד בדירה קטנה בהרצליה והרגשתי שאני צריכה חבר איתי. חתולים תמיד גידלנו בחצר ותמיד הצלתי מהרחוב, אבל לא חשבתי על האפשרות לגדל אותם בבית, כי לא היה לי מושג איך עושים את זה (מאמינים???). החלטתי לאמץ כלב לראשונה בחיי! נסעתי בשבת ליום אימוץ וחיפשתי את הכלב הכי מסכן, מכוער ולא בר-אימוץ שיש. הראו לי כלב באמת מסכן ובוגר, שיום לפני כן בחור אחד מצא אותו בדרך. לקחתי אותו מבלי שניתנו לי הסברים כלשהם, ושמחתי לי.
בבית הוא נהם עליי עם חשיפת שיניים בכל פעם שהתקרבתי אליו, וזה הפחיד אותי מאוד. לא הייתה לי טיפה של נסיון עם כלבים, אז החזרתי אותו לבחור שמצא אותו. זה היה קשה, אבל לא היו לי כלים להתמודד עם כלב תוקפן.
זמן קצר לאחר מכן נכנס לחיי חתול מתוק בשם יאצק, שהיה חבר מעולה, והוא נדרס ב-2006, וחודש לאחר מכן כבר אימצתי שלושה גורי חתולים מהרחוב.
רק כשהצלתי במקרה את הכלב הראשון, התחלתי ממש להתחבר. זה היה ג'ו, כלב גדול שקיפץ בשולי כביש החוף, מתישהו בשנת 2006, והיה בסכנת דריסה. בתקופה ההיא עדיין הרדימו כלבים בכלביית נתניה, וכשהלוכד מהעירייה סיפר לי את זה, נחרדתי והחלטתי לקחת את הכלב אליי, למרות שלא תכננתי לאמץ. קראתי לו ג'ו. הוא היה מתוק, אבל לא התאים לי לגדל כלב בגלל תנאי הבית (יחידת דיור קטנטנה בחצר של אישה מהממת במושב חניאל), אז מצאתי לו בית אצל משפחה טובה.
אחריו באה זואי. ילדים בכפר הירוק מצאו אותה אחרי שגבר על אופנוע שם אותה בצד הדרך ליד הכפר, והמדריך שלהם אמר להם להיפטר ממנה...אז לקחתי אותה מהם ורציתי למצוא לה בית, כי לא התכוונתי לאמץ כלב, אבל התאהבתי בגורה הקטנה והיא הסתדרה עם החתולים שלי, אז אימצתי אותה.
כשעברתי מחניאל להרצליה ב-2010, מישהו גנב לי אותה מהחצר הנעולה והמגודרת ואז התנפצה לי בועה של אידיליה שחייתי בה, והתחלתי לגלות שיש בעולם אנשים רעים והתעללויות, וגם שגונבים כלבים מחצרות של בתים.
אחרי חיפושים במטרה למצוא אותה במשך 8 חודשים קשים ללב שלי, החלטתי לאמץ כלב באופן רשמי, כי הבנתי שאני צריכה ורוצה (גם) כלב לצידי.
שוב, חיפשתי את הכלב הכי אומלל ולא בר-אימוץ שיש, וראיתי תמונה בפייסבוק של כלב שחור, זקן וחולה, שנאסף מאיזור התעשיה של באר שבע ונמצא במרפאה של תנו לחיות לחיות ברמת גן. ידעתי שהוא יישאר בכלוב עד סוף חייו ושאף אחד לא ירצה לאמץ כלב זקן, חולה ושחור, אז נסעתי לאמץ אותו באוגוסט 2011. קראתי לו זורו. הוא היה בערך בן 11.
עם כל המורכבות של כלב עם בעיות בריאות ובעיות התנהגות, ממש לא תכננתי לאמץ כלב נוסף, והיו לי גם 3 חתולים בבית.
רצה הגורל ובאחד הטיולים עם זורו חודשיים לאחר האימוץ שלו, נתקלתי בשני כלבים שהמשפחה שלהם עברה דירה והשאירה אותם בחצר הבניין הישן, מפוצצים בקרציות ורזים נורא. זה היה בראש השנה, ספטמבר 2011. לקחתי אותם אליי במטרה למצוא להם בית, ולא היה פשוט להחזיק אותם בחצר הקטנה (גרתי בדירת 30 מ"ר והיו בה כבר 3 חתולים וכלב גדול ובעייתי, אז לא הייתה ברירה אחרת, אלא בחצר). עם כל הקושי, לא ויתרתי. סטאר וג'ני ברחו כל יום לבית הישן שלהם וכל יום החזרתי אותם אליי. סטאר סבל מחרדת נטישה עוד זמן רב אחר כך.
ביום כיפור, אוקטובר 2011, 10 ימים אחרי שאספתי את ג'ני וסטאר אליי, האחיין שלי בן ה9 מצא גורה קטנה ונטושה ברחוב והביא אותה אליי.
רציתי לחפש גם לה בית, כי 4 כלבים??? אבל התאהבתי בכיפי השועלית הקטנה עד עמקי נשמתי והחלטתי לאמץ אותה. חודש לאחר מכן חזרתי לגור בנתניה אחרי שנים שעזבתי, ועברתי עם כל הפמליה - שלושה חתולים וארבעה כלבים.
השנתיים הראשונות עם 4 כלבים לא קלים היו מורכבות ולא נהניתי מהגידול שלהם, כי לא היה לי ידע או נסיון ועשיתי המון טעויות,
אבל הייתי נחושה! לא חשבתי לרגע שוב לוותר ומצאתי פתרונות וגם נעזרתי במאלפת מתנדבת מדהימה, שנתנה לי כלים מעשיים ולימדה אותי המון. מאז אני רק נהנית!
זורו הלך לעולמו באוגוסט 2016 בשיבה טובה.
סטאר נפטר במרץ 2024 בגיל 13 ממחלת הסרטן.
ג'ני בת 15 והיא אושר ושמחה.
כיפי בת 13 והלוואי וכלבים היו חיים לנצח.
ארבעתם הפכו לכלבים טיפוליים, לצד החתולים הרבים שהצלתי.
בין לבין הצלתי כלבים פה ושם מהזנחה, מהתעללות או מנטישה. מצאתי להם בתים או שנעזרתי בכלביה של נתניה, שכבר לא ממיתה בכלל.
הכלבים האחרונים שהצלתי הם חומי ושלג, שננטשו ממשפחה מזניחה. לחומי מצאתי בית מושלם ושלג מת לי כעבור חודש בעקבות מחלה. אחריהם הגיעה לולי, גורת מלינואה שהייתה חולה בפרוו, ואחרי שהצלתי את חייה ממוות, מצאתי לה בית נפלא.
עם הזוגיות שנכנסה לחיי לפני שנתיים וחצי, הלב שלי התאהב גם בכלב שלו, מקס. אבל אל תספרו לכלבים שלי את זה...
אז למרות שהלב נשבר הרבה פעמים ולמרות כל הקושי שבגידול כלב, אני לא רואה את חיי בלעדיהם. הם מביאים המון שמחה וצהלה, כל כשכוש זנב מדגדג את הלב וכל מבט שלהם אומר תודה גדולה.
ושתדעו, שהחלק הכי קשה בגידול כלב זאת הפרידה מהם. כל השאר - קטן עלינו. וכמו שכתב עידן רייכל: "לא לפחד להתאהב, שיישבר הלב, לא לפחד בדרך לאבד". הלב שלי יישבר עוד הרבה פעמים, כי יש לי עוד 2 כלבות ו-16 חתולים...וזה שווה את זה. כי בכל השברים האלו יש אהבה גדולה.
תאמצו כלב, לא בשביל הילדים, אלא בשביל הנשמה. אם מאמצים ולא הולך, תפנו לעזרה מאיש מקצוע, תלמדו, תחקרו, תתעקשו עד שתצליחו, ואז תגלו אהבה שאינה תלויה בדבר. הם אוהבים בלי פשרות ולא אכפת להם איך אתם נראים. העיקר שתאהבו אותם.
*בתמונה: זורו, ג'ני, סטאר וכיפי 🐾💖🐾