11/01/2025
הרהורים על הזמן על פי הוגים ענקיים שהיטיבו לדבר על הזמן:
אין אני מצוי מחוץ לזמן כי אם כפוף לחוקיו.
וזה למה ?
משום שלהלכה אני יודע שהאדמה סובבת סביבי,אך למעשה איני מבחין בזאת,הקרקע שאני הולך עליה איננה זזה ואני חי לעצמי בשקט.
הוא הדין ביחס לזמן בחיים.
החיים האמיתיים,הם החיים שלבסוף התגלו והתבהרו ולפיכך הם החיים היחידים שנחיה במלואם ולא אלו שעתידים להתרגש עלינו.
לאחר המוות מסתלק הזמן מן הגוף,והזיכרונות – כה אדישים,כה דוהים עכשיו – נמחקים מן האחד שאיננו עוד,ועד מהרה יימחו גם מן האחד שאותו עדיין יענו לאחר לכתו של האחר,פשוט משום שסופם להיכחד בהם כאשר תשוקת גוף חי לא תכלכל אותם עוד.
למעשה,הזמן הוא החכם מכל היועצים.
אך עליה וקוץ בה,הזמן קצר מדי על מנת לשנות הכול,רק חלק ישתנה וכך צריך להיות ונכון לנו.
משום שהזמן מגלה את האמת,הזמן מקלף את הרבדים של הפשט אל תוך העומק והעצבות המתעופפת על כנפי הזמן.
הזמן הוא כחופשה קצרה העוקבת אחר הבא לבוא עלינו.
ישנם כאלה שחיו זמן רב קלנדרי אך למעשה חיו רק מעט נפשית ויש כאלו שהלכו לעולמם צעירים כל כך עם חוויות וחותם עצום משלהם.
בכלל,בזמן שאני כותב דברים אלו הזמן שלי בורח.
למעשה,לא נשאר לי אלא זמן קצר כדי לחלום על גורלי שהרי הזמן החולף הריהו כמימי הנהר,יומם ולילה זורמים ללא הרף ואם יעצור הנהר,יעצרו חיי.
אם כן,לדעת לחלק זמננו כראוי פירושו לדעת למצות נכון כל אחד עבור עצמו את חייו.
תהיה זו פעולה כלשהי,תהיה זו שיחה,על כולן להיות מדודות בזמן הראוי והנכון להן.
אלו המארגנים לא טוב את זמנם הם הראשונים להתאונן על חוסר זמן ויש שכינו אותם עצלנים שכן העצלן לעולם יתלונן כי אין לו מספיק זמן להכל.
החלק הקשה הוא להחליט על מה שאפשר לעשות היום.
הלא הנכון והאפשרי לוקח קצת יותר זמן ומי שמוצא מבלי לחפש הוא מי שחיפש זמן רב מבלי למצוא.
העבר תמיד יפה,העתיד גם יפה וגם מדאיג אבל למעשה רק ההווה כואב משום שאין בנמצא סוד שהזמן לא מגלה והוא מתגלה בזמן אמת.
זכרו כי את מה שאנו רוכשים מהר מדי אין אנו שומרים זמן רב. הזמן הוא מורה מעולה ולמרבה הצער הוא הורג את תלמידיו. והוא גם מזכיר לנו כי ארבעה דברים אינם יכולים להישאר נסתרים זמן רב: הידע,הטפשות,העושר והדלות.
זה למעשה מה שיפה בשעון חול,שהוא לא מודד את הזמן של העולם אלא הוא מודד את הזמן של עצמו.
את שעון החול לא מעניין מה קרה קודם שהפכנו אותו ומה יקרה לאחר גרגיר החול האחרון שיפול,מהרגע שסיבבנו אותו יש בו מטרה פיזיקאלית אחת ויחידה:גרביטציה.
ראוי לזכור כי לזמן אין שום מידה אמיתית והמושגים דקות,שניות,שבועות,חודשים ושנים הם מילים בלבד לתאר את סיבובי כדור הארץ.
מכאן שישנו רגע שמרגיש כמו שנה ויש שנה שמרגישה כמו רגע. מי שחי יותר אינו מי שחי הרבה שנים,אלא מי שחש יותר בחייו. לפעמים היה נדמה לי שהתקופה נמשכה נצח,ולפעמים שעברה בן רגע.
הרושם שלי השתנה בהתאם ליום אולי אבל בעיקר בעקבות המצב בו הייתי.
השעונים הביולוגיים שלנו לא מסונכרנים באופן מושלם לזמן במציאות.
בעוד שהשעון על הקיר נע קדימה באותו קצב,לא משנה מה קורה ולמה,קצב התקתוק של השעונים הפנימיים שלנו משתנה בהתאם להקשר בלבד,שיעמום או שברון לב הם מעכבי הזמן הגדולים מכל.
למוחנו כוחות חישוב אדירים ששמורים למצבים קיצוניים,במצבים כאלה מוחנו מסוגל בשברירי שניות לתפוס כמויות גדולות במיוחד של מידע,לעבד אותן,לנתח, להסיק מסקנות ולגבש החלטה.
תחושת האטת הזמן קשורה בהפעלת היכולת הזאת או הסחת מוחינו מהזמן.
מוחם של ילדים לומד ורושם ללא הרף,בעיקר כי הם נתקלים כל הזמן בדברים חדשים ומנסים ללמוד את חוקי העולם.
כשאתה מתבגר אתה מבין את חוקי העולם,וזה טוב,אבל החיסרון הוא שאתה מופתע פחות,ומוחך רושם פחות מידע.
וככל שהמוח רושם פחות,הוא זוכר פחות.
אחת ההמלצות שפסיכולוגים חזרו עליהן שוב ושוב בהקשר הזה הייתה לשבור את סדר היום שלי ולמלא אותו בחוויות חדשות,כמו בתקופת הילדות.
וכך החלטתי שאת השנה הקרובה אאריך כמה שאוכל,בדיוק בשיטה הזאת ואולם אני מחליט זאת כל שנה מחדש ועדיין חולפת לה בדיוק שנה קלנדרית אבל האם השנה היטיבה איתי או לא,זה מה שמשתנה מעבר לזמן ומסתבר לי יותר ויותר שהזמן הוא איטי מאד עבור אלה שמחכים למשהו טוב שיפול עליהם מידי שמיים.
מאידך,מן הסתם,הזמן מהיר מאד עבור אלה שמפחדים,והוא ארוך מאד עבור אלה שמייללים על חייהם.
כן,הזמן אכן קצר מאד עבור אלה שחוגגים אבל בתום החגיגה עם מה למעשה נשארו ?
שייקספיר טען כי לאלה שאוהבים –הזמן הוא נצח.
מכאן שההוצאה היקרה ביותר של האדם היא איבוד זמן יקר. ולכן,הבה נחלק זמננו כראוי,ועוד יישאר לנו זמן פנוי משום שהחיים קצרים וזהו פשע לאבד זמן וזמן אבוד לעולם לא יימצא שוב.
אחת התובנות השכיחות ביותר של האדם הזקן הוא הצער על שעשה שימוש לא נאות בזמן במקום לחשוב מה נותר לו לעשות בזמן הקצר שנותר לו.
ולכן,אין להתעכב ולבכות על הזמן שעבר אלא תמיד לעשות שימוש יעיל בשארית הזמן משום שרובינו באופן טראגי נוטים לדחות את החיים לזמן בלתי ידוע.
זכרו כי בימיו האחרונים האדם מוכן לתת את כל אוצרותיו עבור טיפה של זמן,אמרו זאת מלכים שהכל מכל היה להם בימיהם האחרונים.
זאת משום שהזמן הוא ההון היחיד שיש לאדם והדבר היחיד שהאדם אינו יכול להרשות לעצמו לאבד או אם לאבד,לפחות לחיות בהשלמה עם האובדן.
לכן זכרו,כל הרגעים,בעצם,הם רגעינו האחרונים אולי.
כשאני מביט אחורנית,אני יכול להרהר באותם רגעים שעברו עלי,רגע־רגע יכול ליצור תמונה או תחושה שעברתי אבל להתכתב עם רגעים מן העבר בהווה חייבים להיות מדודים וקצרים כי הזמן שנותר הוא העניין ולא העבר הנרדף והרודף. בסופו של דבר,שום זכרון נוכח ככל שיהיה לא באמת חזר אלי ובסופו של דבר אני יכול לקנות ולרצות ולהתהוות אבל אני לא יכול לקבל זמן נוסף או אחר.
