24/12/2020
גינס הוא החתול הראשון שהוא באמת שלי.
הוא התחיל את חייו כחתול בניין, בבית הוריי, אי שם בשנת 2006.
בוקר אחד בזמן שהייתי בהכנות לצאת להפלגה קיבלתי טלפון מאבא שלי, אחד הגורים בבניין עם רגל שבורה אז מה לעשות איתו?
שלחתי את שניהם לידין עם בקשה שיעשה את כל המאמצים לתקן את הרגל ואני אקח אותו להשגחה לשבועיים שלאחר הניתוח.
ארבע עשרה שנים אחרי, שני ניתוחים אורטופדיים והרבה אחרי השבועיים של האומנה הוא עדיין איתי. הספיק לעבור איתי הרבה שלבים בחיי, החל מהשירות הצבאי עם דירת הרווקים שלי, לחיי סטודנטיאליות עם זוגתי ועדיין איתי לאחר שהתמקמתי עם משפחתי בפרדס חנה כרכור.
להיות חתול של סטודנט לווטרינריה זה חיים לא פשוטים. הוא לקח חלק בהכנות למבחנים (יצא לי להושיב אותו מולי ולהסביר לו בקול רם על מעגל קרבס), ופעם בשבוע יכולתי להישבע שהוא סובל מכל מחלה שלמדתי עליה.
כך יצא שעבר בדיקות, צילומים ובדיקת קרדיולוג (מומחה במחלות לב) רק בגלל שתפסתי אותו נושם מהר מדי.
הוא לימד אותי מלא, עבר על ידיי אינספור בדיקות מפרקים ומישושי בטן, הקשבה לקולות הלב והנשימה, אבל הדברים החשובים ביותר שהוא לימד אותי הם על ההבדל המהותי בין רצוי למצוי וחשיבות האבחון.
מי שמכיר את גינס יודע שלא מדובר בחתול פשוט לטיפול, בפעם האחרונה שניסיתי לתת לו כדור זה נגמר בזה שכמעט הזדקקתי למנת דם, והניסיון להחביא לו את הכדור באוכל נגמר בשביתת רעב שבסופה גרר את שק האוכל שלו לסלון וקרע אותו לגזרים... לא... הוא לא קיבל את הכדור בסוף.
בתקופת מבחני ההסמכה שלי גינס מילא את תפקידו בהצלחה רבה ובילה שעות על שעות מולי בהקשבה, אז שמתי לב שהוא לא מצליח לאכול ובעצם יורד במשקל. כמה ימים לאחר מכן הוא כבר אושפז לאחר שהתמוטט בבית לאחר שהקיא כמות בלתי נדלית של נוזל. בבדיקות שעבר לא נמצאה שום חריגה והוא שוחרר לאחר מספר ימים.
רק כדי להתאשפז שוב לאחר שהתמוטט בשנית ושוב ללא ממצאים בבדיקות, השתפר ושוחרר.
בפעם השלישית שזה קרה החלטתי שאנחנו מאבחנים בכל מחיר ולאחר בדיקת אנדוסקופיה שנתנה רק תשובות חלקיות הוא נכנס לניתוח בטן חוקר, ביופסיות של המעי חזרו עם אבחון של לימפומה, גידול של תאי הדם הלבנים.
הטיפול בסטרואידים עזר, אך עם השיפור והחזרה של כוחו גם ההתנגדות לטיפול חזרה, ולאחר אינספור מאבקים, ניסיונות לטפל ותסכול רב הבנתי שאני לא יכול להמשיך לטפל במי שלא רוצה טיפול.
וכך אנחנו חיים, יש לנו תקופות טובות ורעות, ללא ספק המעבר לבית עם חצר שיפר לו את איכות החיים. אני יודע שלא נשארו לו עוד הרבה נשמות לבזבז, אם בכלל, אבל אין לי ספק שאני עושה את המקסימום עבורו.