04/07/2023
תמי ארד כותבת על אירועי ליל אמש מול תחנת המשטרה ברמלה:
"מול תחנת המשטרה ברמלה התכנסנו שוב לטקס המבאס שהפך להיות חלק מהריטואל אחרי הפגנות. שרים, מתופפים, מזמברים, שורקים ברעש של דציבלים של עשרות אלפים אבל למען האמת היינו שם אתמול בלילה קומץ של אזרחים מודאגים. חרדים לעצורים, חרדים לחיילים בג'נין, חרדים לדמוקרטיה.
גם אלה ששידרו חזות חיונית סחטו את המרץ מהמעט שנותר. אחרי יום ארוך כולנו היינו שחוקים, העדפנו להיות במיטה. בימים נורמלים, ב-22:00 אני סוגרת את הדלת על היום.
לידיעת עקיבא נוביק; לא התאהבנו בתפקיד החדש שלקחנו על עצמינו. בינינו, "הנטורי קרטא של ברסלר" בלשונך, עמדו הורים לחיילים שבאותן שעות נלחמו בג'נין. אתה שומע ישראל כץ? "האלימים" האלה שלחו את הילדים שלהם להילחם כי ככה זה אצלינו החסידים החילונים. האמונה שלנו היא שצה"ל, צבא העם (שגם כך משרתים בו פחות ופחות) לא יתקיים במדינה שאינה דמוקרטיה.
עמדנו במרק של רמלה, אף אחד לא חיפש דאודורנט, מישהו הציע ארטיקים. סביבנו הלכו ובאו רמלאים שקנו גת אדום במבצע בפיצוציה הסמוכה. פגשנו גם כאלה שפתחו שולחן בדשא סמוך. ריח של מנגל היתמר. רמלה שוקקת חיים בלילה.
חשבתי על אלה שרצו לבוא אבל היו גמורים אחרי השעות בנתב"ג, חשבתי על אלה שלא יכלו לבוא כי יש להם ילדים קטנים בבית או כי מבחינה פיסית אינם יכולים. וחשבתי גם על אלה שהיו במיטה בשעה הזו, כשהמזגן מקרר להם את החדר, נמנמו וסמכו עלינו.
אני לא מכוונת לעקיבא נוביק ועמית סגל כמשל, שחושבים שלחיות בדיקטטורה הלכתית סטייל ביבי זה סבבה. אני גם לא מכוונת לאזרחי ישראל שאינם מבינים את המשמעות של חיים בדיקטטורה.
אני מכוונת לאזרחים שמבינים שהדמוקרטיה הישראלית נלחמת על חייה, אלה שמבינים שביבי משחק בנו, שולח את חיילי צה״ל לסכן את חייהם בידו הממלכתית ובו בזמן ממשיך באמצעות היד שמפעילה את רוטמן בחקיקה שתבטל את עילת הסבירות.
עילת הסבירות זה לא עוד חוק. כבר אמרנו. באין עילת סבירות אין דמוקרטיה. ביבי ושות' יוכלו לעשות כל מה שעולה על רוחם ואפילו לא יצטרכו את פסקת ההתגברות כי באמצעות מינוי מקורבים והשחתת המערכת אפשר יהיה לפרק את מוסדות המדינה לגורמים.
אנחנו מבינים את זה ולכן נלחמים. נלחמים עם דגלים וזמבורות.
נכון הוא שתמיד יש קומץ של אנשים שמוביל אבל בישראל הקומץ המוביל, הוא זה שמתנדב למילואים והוא גם נלחם על הדמוקרטיה. 1% עד 1.5% מכלל האוכלוסיה עושים מילואים. מתוך האחוז וחצי המזערי הזה יש שמתחייבים לעשות מילואים גם בדיקטטורה. מדובר במאות אולי אלפים בודדים. הם לא הרוב. הרוב המשרת והתורם רוצה דמוקרטיה.
לכן אלה שמודיעים שלא יתנדבו למילואים בדיקטטורה (הם לא סרבנים, הם מתנדבים, הם לא חייבים) מותקפים על ידי ינון מגל, עמית סגל, ריקלין ודומיהם. ואיפה סגל ריקלין ומגל עושים מילואים? הם כנראה לא עושים אבל זו לא באמת השאלה.
השאלה היא האם אנחנו, שנלחמים על הדמוקרטיה מבינים שהחודש הזה הוא חודש קריטי. האם אנחנו מבינים שאם עילת הסבירות תעבור, ואם החוקים של בן גביר- חוק המעצרים המנהליים והקמת המיליציה שלו - יעברו, האם אנחנו מבינים שהדמוקרטיה הישראלית סיימה את ימיה העלומים.
נ.ב
תודה לשוטרים המאופקים אמש, בתחנת המשטרה ברמלה, שנמתחו עד קצה גבול היכולת. אנחנו נלחמים גם למענכם. "
Tami Arad
