26/10/2024
חיכיתי ליום הזה
ליום שאחרי.
חשבתי בתמימותי שלאחר שנת האבל נרגיש פחות מועקה,
נתחיל את היום ללא מאמץ וללא מחשבות טורדניות,
אבל לא.
קמתי הבוקר ללא אנרגיות,
אני בדרך לשתי אזכרות
ומבין שעד יום מותי אלך לכל אזכרה של אותם חברים וחברות שהיו חלק מהנוף, חלק מחיי.
לכאב ולעצב אין תאריך תפוגה.
אתמול חמישה חיילים נפלו והיום עוד חמישה,
ירי טילים ורקטות על מדינת ישראל,
אזעקות ו101 חטופים עדיין בעזה.
אנחנו שנה וקצת מ 7/10
ומה שיש זה נרמול השכול
והמלחמה,
ואין את משה המנהיג שיקח אותנו לתקווה ויגבש אותנו כעם.
לאחר יותר מ 3 חודשים הכנסת תחזור לעבודה
ותנסה לחוקק את חוק האין גיוס,
החוק שיגזור מי לחיים ומי למוות, מי יפול על הגנת מדינת ישראל.
120 ח"כים לא נופלים מהכסא,
הכסא הפוליטי שאין בו ערכים ואין בו לב.
שנה וקצת ואין עדיין אחראי ולקיחת אחריות.
שנה וקצת ואין עדיין ועדת חקירה ממלכתית.
בשמיני עצרת מתפללים למשיב הרוח ומוריד הגשם -
מי ייתן והרוח הפנימית שלנו תלכד אותנו כעם
ותוריד גשם של תקווה.
