04/08/2024
היום אני בן 63 .
כבר כמעט שעה שאני ילד יומולדת.
קשה לשמוח כשכל הארץ בלחץ , דווקא בחמישי לאוגוסט.
יש לנו , לצלת ולי שבוע מיוחד בשנה, בין היומולדת שלי, 5 לאוגוסט, לבין יום הנישואין שלנו, 9 לאוגוסט, זה השבוע שלנו, בו אנחנו חוגגים חגיגה פרטית , אני והיא, יחד עם משפחה וחברים.
בשנה שעברה ציינו 40 שנות נישואין, וחגגנו יחד עם תמי וחנן בספארי באפריקה, בטנזניה, אחד משיאי ההתרגשות שלי בחיים בכלל, ובטיולים בפרט.
כווטרינר ומורה, לעמוד במרחק אפס ליד בעלי החיים הנפלאים, עליהם למדתי ולימדתי, זו הייתה בשבילי התגלות של ממש.
כבר אז נסענו בתחושה שאנחנו משאירים מאחורינו ארץ שסועה חברתית , עקב המהפכה המשפטית, בקרב עם שרק נחלץ בשן ועין ממגפת הקורונה , שהייתה בעלת מאפיינים תנכיים.
מי העלה על דעתו שהמשך השנה יהיה גרוע פי אלף, פי מיליון, הותקפנו ע"י החמאס ב7 לאוקטובר , יש לשער עקב החולשה שיחייא סינוואר הריח במחלוקת הערכית והמוסרית בין שני חלקי העם. צחוק מריר של הגורל שלאיש הזה קוראים יחייה...
איבדנו את התמימות שלנו , איבדנו את איתי פרי ז"ל, בן דודי האהוב.
נכנסנו כל המשפחה לסחרור של כאב שאין לו סוף.
אימא של איתי ואימא שלי היו אחיות..., אלא שבגלל הפרש הגילים ביניהן , 18 שנה , אימא שלי גידלה את דודתי כאילו הייתה הבת שלה.
בין אהובה לביני מפרידות 7 שנים, ואני מתייחס אליה כאל אחותי הגדולה, ובכל זאת , כשאנחנו נפגשים אני קורא לה דודתי האהובה...
לא אשכך איך בלוויה של אימא שלי , שבועיים לפני כניסת המילניום , אהובה נתנה הספד מדם ליבה וקראה לעבר הגופה המצומקת: מינה, (כך היא קראה לה) את היית לי אם ואחות..." עד היום , כשאני נזכר בזה, יש לי צמרמורת בכל הגוף ומחנק בגרון.
בחלומותינו הגרועים ביותר לא שיערנו שרבע מאה אח"כ אהובה תיתן שוב הספד קורע לב על קבר בנה האהוב איתי.
בסרט שאני מאד אוהב , "הסרבן" יש משפט שאומר אחד החיילים באחת ההפוגות בקרבון הנוראיים מול היפנים: בעת שלום הצעירים קוברים את הזקנים, בעת מלחמה הזקנים קוברים את הצעירים...
למה אני נזכר בדברים שכאלה דווקא ביומולדת שלי, מכיוון שהחוויות שלנו כמשפחה הן שרשרת של אירועים וציוני דרך המפותלים סביב ליבת חיינו, משפחה ציונית, ערכית ליברלית וחופשית, שבחרה לחיות כאן בארץ לא בגלל כסף ומותרות, ולא בגלל סגידה לשבתאי צבי מזדמן, אלא בגלל ציונות , בסיסית , אדמתית, אהבת העם והארץ בלי משוא פנים , ללא אליטיזם מזויף, מתוך ידיעה ברורה, עמוק בקרביים, זוהי ארצנו, לכאן הביאו אותנו הורינו העכשוויים ואבותינו המקראיים.
לא אכחיש, יש לנו דרכונים ארגנטינאיים ואוסטריים, ותיאורטית, יכולנו להשתקע בחו"ל , אבל כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי ונכדותיי , כאן הכרתי את בני ובנות זוגם של ילדיי שהם כמו ילדיי שלי מבחינתי, אמנם יש לי דרכון אחר, אבל אין לי ארץ אחרת.
חברים יקרים, בשעה זו שאני כותב , 01:20 , זה יוצא מהשרוול, ללא עריכה, ואני מרגיש טוב עם זה.
כשהבן הבכור שלי , מתן, נולד, באמת חשבתי שכשהוא יגדל לא יהיה צורך בצבא, רוחות של שלום ותקווה פיעמו בארץ בראשית שנות ה-90 עד שרבין נרצח, ומאז אנחנו מבוססים במי אפסיים של לאומנות מזויפת , שאין בינה לבין ציונות דבר וחצי דבר.
חושך בחוץ, ואני, שחוויתי את ששת הימים, ואת יום כיפור, ואת הפיגועים בכביש החוף ובאביבים, ואת מבצע ליטני, ואת מלחמת שלום הגליל (לבנון הראשונה), ולבנון השנייה, ואת כל יתר המבצעים אח"כ כמו עמוד ענן , וחומת מגן, ואללא יוסתור וחבריו, כל תאי גופי צורחים לי , לא רוצים מלחמה נוספת .
לא מעוניינים לסכן את כל מה שבנינו כאן .
השבט של ליליאן, ופרי , וזהבי, וזך ואחרים לא יעזוב , וידע להתמודד עם כל מה שיפילו עלינו אויבנו מבחוץ , אבל לא נוכל להתמודד עם אלה המאיימים לפרק אותנו מבפנים.
ביום הולדתי ה-63 ,הפכתי תקליט , ואני נשבע להחזיר את ישראל האהובה שלנו לערכים בהם דגלה של אהבת הארץ, אהבת האדם, גם השונה והזר ובעל הצרכים המיוחדים , ליברליזם, הומניזם , חמלה לזולת, נכונות לתת יד לשונה ממך ,יש לנו משימה: אנחנו צריכים להפוך ארץ שרופה לארץ ירוקה, כדי שיהיה לנו עתיד בחלקת אלוהים הקטנה שלנו.
הפעם אני מאחל לעצמי יום הולדת שמח, ושיתגשמו כל המאוויים הצנועים שלי. מה אני בסך הכל רוצה, בריאות תקינה לי ולאשתי, ושילדיי ובני ובנות זוגם יהיו מאושרים, ושנכדותינו היפות החמודות המתוקות והמוכשרות יחיו במדינה בטוחה,החיה בשלום עם שכנותיה.
