04/06/2023
מה קופץ לראש כשאתם שומעים את המילה "שליטה"?
🐾
אוקיי, בואו נצמצם את האפשרויות ונתמקד במושג "שליטה" בנוגע להתנהגות בעלי חיים (גם בני אדם הם בעלי חיים, והטקסט הבא רלוונטי גם אלינו!).
🐾
יכול להיות שהמחשבה הראשונה היא שליטה חברתית על אחרים בסביבה. או שליטה על משאבים מול אחרים בסביבה (התנהגויות שנוטים לתייג אותן כ"דומיננטיות". נחזור לזה בכוכבית בתגובה הראשונה למאמר). אבל נמשיך לצמצם, וכרגע נתמקד ב"שליטה על מה שקורה לי בסביבה, או פעולות שלי שמשפיעות על הסביבה". באנגלית זה נקרא Agency, המונח בעברית הוא פעלנות.
🐾
פעלנות היא אחד הגורמים הקריטיים ביותר שמשפיעים על הרווחה של בעל חיים בסביבתו. כשבעל חיים הוא פעלני, הכוונה היא שקיים קשר בין פעולה שהוא או היא מבצעים, לבין התוצאה של אותה פעולה. חשיבות הקשר הזה ברורה מאד כשחושבים על סכנות ועל התוצאה של פעולות התמודדות עם הסכנה. בחיים ישנם המון מצבים שבהם נקיטת הפעולות הנכונות מול סכנה תציל את בעל החיים ותשפר את יכולת ההישרדות שלו. מנגד ישנם מצבים שבהם לא משנה מה נעשה, לא נוכל לשנות את התוצאה. לרוב לומדים את זה מתוך ניסיונות התמודדות שכשלו. לכולנו יש חוויות אישיות כאלה. החוכמה היא לדעת מתי יש סיכוי להשפיע על הסביבה, ומתי זה לא בידיים שלנו. ואת החוכמה הזו אפשר ללמוד במהלך החיים, בעיקר אם נולדים וחיים בסביבה שמאפשרת את הלמידה הזו.
🐾
מהי אם כן סביבה מאפשרת? סביבה מאפשרת היא סביבה יציבה ועקבית, שבה האירועים מתרחשים באופן צפוי פחות או יותר, בסדר ידוע פחות או יותר, על ידי אנשים או בעלי חיים קבועים פחות או יותר שאפשר לדעת למה ניתן לצפות מהם (שום דבר הוא לא 100% בחיים, וגם את זה כדאי ללמוד). בסביבה המאפשרת יש משאבים זמינים להישרדות רוב הזמן. בתנאים כאלה, האימון לפעלנות מתחיל מרגע הלידה/ המלטה/ בקיעה מהביצה וכו'. הגור הצעיר מגיב למצוקות שונות על ידי בכי ויבבות – והתוצאה הרצויה היא אמא שנענית לקריאות ופותרת את הבעיה. כשאין בנמצא אמא כזאת, או כשאמא אינה מגיבה לקריאות, הגור לומד שאין לו השפעה על הסביבה לטובת הישרדותו. באין חוויות טובות קודמות כנקודת ייחוס, אותו גור לומד שאין טעם לבכות כי אף אחד לא יגיע לעזרה. מיותר לציין שבשלב הינקות הוא עדיין צעיר מדי כדי להתמודד לבד עם, והכישורים היחידים שאיתם נולד הם היכולת לקרוא לעזרה.
🐾
בהמשך התפתחותו של הגור בר המזל שאימו אכן טיפלה בו במסירות, כישורי הפעלנות נבנים שלב אחר שלב ומשפיעים גם על התנהגותו כבוגר.
🐾
אגב, ההשלכות של הקשר בין פעולה לתוצאה קיימות לא רק לגבי סכנות וההתמודדות איתן, אלא גם לגבי פעולות שמיועדות להשגת משאבים. כשהגור הצעיר לומד שנקיטת פעולה מסוימת מובילה לתגמול מסוים, מתפתחת פעלנות גם כאן. פיתוח של כישורי פעלנות להשגת משאבים משפיעה לטובה גם על פיתוח כישורי פעלנות להתמודדות עם סכנות, וחוסר ניסיון בפעולות מוצלחות להשגת משאבים משפיע לרעה גם על התמודדות עם בעיות. חייבים להודות שזה לא מובן מאליו! בהמשך נראה איך אפשר לרתום את העובדה הזו לטובתנו.
🐾
שימו לב לתנאי הבא: חייבת להיות עקביות בין פעולות ותוצאה. רק אם הפעולות של בעל החיים משפיעות על סביבתו בצורה דומה, באופן חוזר ועקבי בתנאים או תחומים ספציפיים, בעל החיים יכול להסיק שהוא פעלני כלפי הסביבה בתנאים האלה. הדגש הוא על "התנאים האלה", כי בתנאים אחרים יתכן שאותה פעולה בדיוק תהיה חסרת השפעה. לדוגמא: היכולת של גור להתמודד עם גורים אחרים בתחרות על אוכל יכולה להיות מוצלחת (וללמד את הגור על פעלנותו בסיטואציה הזו), אבל מול חבורה של בוגרים רעבים המצב עלול להיות אבוד מראש.
🐾
למידת פעלנות מגיל צעיר נושאת בונוס חשוב. הניסיון מלמד אותנו באילו מצבים יש לנו שליטה או פעלנות, ובאילו מצבים אין לנו שליטה. ככל שנצבור ניסיון רב יותר מגיל צעיר, כך נאפשר לעצמנו לפעול בצורה *פרואקטיבית*, כלומר להעז, לחקור, לבחון את הסביבה ולהתנסות בה, להתחבר עם אחרים ולחוות הצלחה וסיפוק – כי הרי למדנו שיש לנו סיכוי טוב להתמודד בהצלחה עם בעיות שיצוצו בדרך. לעומת זאת, כשהסביבה בלתי צפויה ואינה עקבית, כשאין אפשרות לקשר בין פעולה לתוצאה – מפתחים גישה *ריאקטיבית* או תגובתית. המילה "ריאקטיבי" מוכרת לרבים שמגדלים או עובדים עם כלבים, ובדרך כלל כשאומרים על כלב שהוא ריאקטיבי, מתכוונים שהוא תוקפני כלפי גירויים מסוימים (כלבים אחרים, אנשים, אורחים, כלי רכב, אתם מכירים את הסצנות האלה). התהליך שתואר כאן מסביר את אחת הסיבות שבגללן כלבים מפתחים ריאקטיביות: התפתחות בתנאים לא יציבים ובלתי צפויים הכוללים סביבה מזניחה או סביבה מתעללת (אבל לא רק) לרוב מכניסים את הכלבים האלה למגננה תמידית ובמקרים קיצוניים גם לחוסר אונים נרכש (הסבר בתגובה שנייה), והם לומדים לראות איום פוטנציאלי במגוון רחב של גירויים סביבתיים שלמעשה אין בהם שום סכנה. לעומת הכלב הפעלן, הכלב הריאקטיבי מגיב לאיומים פוטנציאליים - מדומיינים או אמיתיים - בפעולות אוטומאטיות ואינסטינקטיביות כגון הרחקה בהתפרצויות נביחות או הימנעות וניסיונות בריחה, שלרוב אינן תורמות להצלחה בטווח הארוך וגורמות לבזבוז אנרגיה.
🐾
עד כאן נשמע די פסימי, כי אם הגור לא התחיל את חייו בסביבה טובה מספיק, העתיד נראה עגום. נכון, יהיה קשה יותר אבל המצב לא אבוד, ובהחלט יש מה לעשות. אפשר לבנות ביטחון אצל הכלבים האלה באמצעות כמה הרגלים:
1. התנהלות צפויה ומובנת עם הכלב שבה יש חוקיות שהוא יכול להבין. לדוגמא: עבור כלב ראקטיבי (כלב הקופץ כלפי כלבים אחרים או אנשים), נלמד אותו פעולה אחרת אותה הוא מתבקש לבצע בכל פעם שרואה כלב או אדם, למשל להסתכל עלינו על מנת לקבל חטיף. כמובן שיש צורך ללמד את הכלב את הפעולה הרבה לפני שהוא נדרש לבצע אותה מול כלבים או אנשים.
2. הקניית שליטה מסוימת על סביבתם – את זה ניתן להשיג על ידי מתן בחירה בין אפשרויות קבועות במקום לכפות עליהם מצבים או פעולות מסוימות. לדוגמא: מתן אפשרות לבחור האם לקבל מגע והמנעות מכפיית מגע. זאת ניתן להשיג ע״י קריאה לכלב אלינו במקום לגשת אליו כאשר אנו רוצים ללטף אותו, במידה והוא לא מגיע ניתן לראות זאת כסירוב למגע ואינטראקציה אתנו בזמן זה. דוגמא נוספת היא מתן אפשרויות שונות לרביצה – כאשר הכלב משוחרר בבית ולא בכלוב לאורך הלילה או בשהייה לבד. במצב זה, אם לא נרצה שהכלב יעלה על הספה נהפוך אותה לפחות נעימה ונגישה ע״י כיסוי/הרמה של הכריות או הנחה של חפצים עליה ובמקביל נספק לכלב מספר אפשרויות רביצה אחרות כמו שטיח, מיטת כלב רכה ומיטה מוגבהת.
3. מתן אפשרות לבצע פעולות רצויות וקבועות על מנת לזכות במשאבים שונים. לדוגמא: ישיבה לפני מתן של חטיף או לפני תחילת משחק משותף.
4. עבודה על אתגרים קטנים שנותנים הזדמנויות להצלחות קטנות, מספר פעמים במהלך היומיום. לדוגמא: משחק בפאזלים (כמו למשל קונג) לשם השגת אוכל טעים ולימוד פקודות בסיסיות תוך שימוש בחיזוקים חיוביים.
🐾
** המציג הינו חתול אך המסר מיועד לכל בעלי החיים.